המדריך השלם לבלוטת התריס
מהי בלוטת התריס? אילו הורמונים היא מפרישה? ומה יכול להשתבש בפעילותה?
כל המידע שאתן צריכות לדעת על בלוטת התריס. אופן הפעולה, תת פעילות, יתר פעילות, שיטות הטיפול הקיימות והכי חשוב – מהי הדרך שלך לחזור לבריאות מלאה.
הערה כללית: המאמר מנוסח בלשון נקבה כי ברוב המקרים מדובר בנשים. קריאה מהנה !
מה היא עושה?
בלוטת התריס, הקרויה גם בלוטת המגן, ממוקמת בצוואר ומייצרת שני הורמונים המופרשים לדם. תירוקסין, שגם נקרא T4 ו- triiodothyronine, שנקרא T3. הורמונים אלו משפיעים על המטבוליזם של תאי הגוף וקובעים את קצב חילוף חומרים.
על אילו מערכות משפיעה בלוטת התריס?
למעשה, כמעט על הכל. החל מרמת האנרגיה בגוף, מצב הרוח, שינה, עלייה וירידה במשקל, רגישות לחום או קור, קצב פעילות המעיים, המחזור החודשי, הפעילות הלבבית, העור, הציפורניים ועוד.
מצב שבו כמות ההורמונים המופרשת מהבלוטה לדם תואמת את צרכי הגוף הרי נקרא מצב מאוזן. ברגע שהאיזון מופר מתפתחת בדרך כלל אחת משתי הבעיות: תת פעילות (חוסר), או יתר פעילות (עודף).
כמה שכיח להיתקל בבעיה של בלוטת התריס?
כ-10% מהנשים (ואחוז נמוך יותר של הגברים) סובלים מבעיה כלשהיא של בלוטת התריס, בדרך כלל, תת פעילות. הבעיה מתחילה בדרך כלל בגילאי 25-55 כך שיוצא שלאישה בגילאים אלו סיכויים גבוהים למדי לסבול מבעיה בבלוטת התריס. גורמים נוספים המגדילים את הסיכון לבעיות בבלוטת התריס הם הריון ולידה.
מה הגורם לבעיה?
ברוב המקרים הגורם בעיה היא מחלה אוטו-אימונית, מחלה בה הגוף מזהה חלקים פנימיים בגוף כאילו היו גוף זר. במצב של תת פעילות הגוף תוקף את בלוטת התריס ועקב כך יורד התפקוד שלה (מחלת האשימוטו). במצב של יתר פעילות הנוגדנים של הגוף יוצרים ריאקציה עם הקולטנים שעל הבלוטה וגורמים לה לייצר הורמונים בעודף (מחלת גרייבס).
כיצד ניתן לדעת אם בלוטת התריס נמצאית בתפקוד תקין?
בעזרת שני כלי איבחון מרכזיים: בדיקות דם ותסמינים.
בבדיקות הדם יש לשים לב בעיקר להורמון בשם tsh שהוא הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח ומטרתו להמריץ את הבלוטה לפעול. במצבים של תת פעילות נראה רמות גבוהות שלו כיוון שהגוף מנסה לגרום לבלוטה לייצר יותר הורמונים. ובמצבים של יתר פעילות נראה רמות נמוכות של ההורמון מהסיבה ההפוכה, הגוף ״מבקש״ מהבלוטה להפסיק לייצר.
צורת אבחון נוספת היא תשאול. ממה המטופלת סובלת והאם התיאור מתאים לאחד המצבים (תת פעילות או יתר פעילות). אבחון בשיטה זו הוא יותר מורכב, כיוון שלא כל המטופלות ידווחו על התמונה הקלאסית של תת פעילות או יתר פעילות ולעיתים יש סימפטומים משתי הקבוצות המקביל. בנוסף ייתכנו מצבים אחרים כמו פיברומיאלגיה או דיכאון אשר יכולים לגרום לתסמינים דומים.
במצבים בהם בדיקות הדם והתסמינים מצביעים על אותה בעיה האבחון די וודאי אולם קיימים לא מעט מקרים בהם המטופלת סובלת מתסמינים בשעה שבדיקות הדם תקינות. ברפואה המערבית נוטים שלא לטפל במקרים אלו ולעיתים אף יפנו את המטופלת לטיפול פסיכולוגי כי ״משהו לא בסדר איתה״.
בהקשר זה חשוב לציין שבתפיסה ההומאופתית המטופלת היא במרכז ולא בדיקות הדם. ברגע שמטופלת מתלוננת על תסמינים זה הזמן להתחיל לטפל גם אם בדיקות הדם תקינות. בלא מעט מצבים אנו רואים שתחושות המטופלת אינם המצאה שלה אלא הדרך שבה חש הגוף בשלבים הראשונים שמשהו לא תקין. אם נבחר להתעלם מתסמינים אלו נגלה בהמשך שהמחלה מחריפה וגם ערכי בדיקות הדם שהיו בהתחלה תקינים יצאו מהנורמה והתוצאות יהיו חריגות והמחלה כבר תתקדם.
התסמינים האופיניים לתת פעילות בלוטת התריס
1. השמנה
תת פעילות של בלוטת התריס מאטה את חילוף החומרים בגוף. שריפת האנרגיה והשומנים פוחתת בצורה משמעותית. והתוצאה הלא מפתיעה היא עלייה, לפעמים קיצונית, במשקל.
העלייה יכולה להיות על פני תקופה ארוכה של מספר שנים אבל במצבים קיצוניים היא יכולה להגיע גם תוך חודשים ספורים. מה שמאפיין את העלייה במשקל במצבים אלו זה שלא מצליחים לרדת במשקל, בלי קשר לאיזה דיאטה מנסים. ״אני אוכלת מה שאכלתי קודם, אז הייתי בסדר וכיום אני משמינה״ זה המשפט הקלאסי של מי שסובלת מהשמנה עקב תת פעילות של בלוטת התריס.
2. עייפות וחולשה
גם כאן, הגוף כולו נהיה איטי, פעולות שהיו קלות בעבר הופכות לקשות ומעיקות, השרירים לא מקבלים את האנרגיה הדרושה להם והגוף כולו נכנס למעין קיפאון. בחלק מהמצבים מופיע כאב פרקים באזורים שונים בגוף.
3. דיכאון או נטייה למצבי רוח
מצב הרוח ובלוטת התריס קשורים קשר הדוק וכשתפקוד הבלוטה יורד, גם המצב רוח יורד. אין כוח ואין חשק לעשות דברים שבעבר המטופלת נהנתה לעשות. מטופלות רבות מדווחות על ירידה בחשק המיני ועל כך שהחיים לא מהנים כמו שהם היו בעבר.
אצל חלק מהנשים תת הפעילות גורמת דווקא לעצבנות, כלפי הבעל, הילדים או בכלל, כלפי כל העולם. גם כאן חוסר איזון הורמונלי עומד בבסיס הבעיה.
4. רגישות לקור
האטה בקצב חילוף החומרים מביאה גם לתחושת קור שנגרמת עקב האטה בשריפת אנרגיה בגוף, נשים שבעבר אהבו קור או לפחות לא היו רגישות לקור מגלות שכעת הן סובלות מקור.
חשוב לציין שבמקרה של חוסר איזון בבלוטת התריס תיתכן גם רגישות לחום וזאת עקב תקופות של יתר פעילות. בכל מקרה התוצאה של חוסר איזון בבלוטה הוא חוסר איזון ברגישות לטמפרטורות.
5. נשירת שיער ושבירת ציפורניים
בדרך כלל השיער צומח בקצב ממוצע של מילימיטר אחד כל 3 ימים. הגוף למעשה מייצר כל יום תאי שיער חדשים המגיעים בבסיס השיער הקיים וכך גורמים לצמיחתו. תת פעילות של בלוטת התריס גורמת להיווצרות מועטה של תאי שיער מה שיוצר שיער דק, שביר ועדין שנוטה לנשור. לפעמים מספיק מעבר אחד של מסרק בשיער כאשר יחד איתו יורדות שערות רבות כדי להבין את הבעיה.
אותה בעיה קורת בציפורניים, הן גדלות בצורה לא סדירה, לעיתים הן דקות ונשברות, לעיתים הן מתעבות ונראות לא אסטטיות.
6. אי סדירות במחזור ופגיעה בפוריות
גם המחזור הנשי מושפע מקצב חילוף החומרים בגוף. תת פעילות יכולה להביא למחזור ארוך יחסית, כבד, אי סדירות של המחזור או במקרים קיצוניים היעדר מוחלט של מחזור.
אצל ילדות ניתן לראות הופעה של המחזור בגיל מאוד מוקדם, לעיתים לפני גיל 10 או בהופעה מאוחרת מאוד, לאחר גיל 15.
תת פעילות של הבלוטה יכולה לעיתים לפגוע בפוריות, להקטין הסיכוי לשמור על ההריון וגם חלילה לפגוע בהתפתחות העובר אם אינה מטופלת כראוי.
7. נפיחות בפנים
תת פעילות של בלוטת התריס מביאה לירידה בטמפרטורת הגוף שבתורה גורמת להיווצרות נוזלים בגוף. זה יכול להופיע ברגליים, בידיים ובעיקר בפנים. זוהי לא השמנה כמו שניתן לחשוב אלא הצטברות נוזלים שהגוף לא מצליח להיפטר מהם התורמים למראה נפוח.
8. פגיעה בעצמות
תת פעילות כשלעצמה דווקא מגדילה את העצמות אולם הטיפול התרופתי המקובל של מתן תירואיד עלול לפגוע בתאים שבונים את את העצם. הורמון TSH שאחראי לדרבן את התאים בוני העצם יורד ברמתו כאשר ניתן לגוף תירואיד ממקור חיצוני. אם ניתנה כמות גדולה היא עלולה להוריד את רמות ה TSH יתר על המידה וכך לפגוע בפעולות התאים בוני העצם ולדילול עצם, אוסטאופורוסיס.
9. גויטר – זפקת
זפקת (בלועזית ״גויטר”) היא נפיחות של בלוטת התריס. מחסור בתירוקסין גורם לגוף לייצר כמויות גדולות של ההורמון TSH בניסיון לגרות את בלוטת התריס לייצר עוד תירוקסין, הבלוטה מגורה יתר על המידה ומתחילה לגדול בעצמה על מנת לנסות לייצר את כמות האלטרוקסין שהגוף דורש. בדרך כלל הבלוטה לא גדלה מספיק על מנת לפצות על החסר שקיים אבל הגידול עצמו בבלוטה יכול לבלוט לעין.
10. עצירות
כחלק מהאטת הפעילות גם המעיים עובדים לאט, הצואה מתקדמת לאט ונגרמת עצירות. לפעמים הצואה שנשארה זמן רב במעיים מתקשה ויכולה אף לפצוע את פי הטבעת ולגרום לפיסורה או לטחורים.
הטיפול הקונבנציונלי בתת פעילות
הטיפול התרופתי הכימי מתבסס בדרך כלל על אלטרוקסין או יוטירוקס. אלו למעשה הורמונים מלאכותיים המחליפים את אלו שבלוטת התריס אמורה לייצר. את מה שהבלוטה לא הצליחה לייצר בכוחות עצמה הגוף מקבל כעת באופן חיצוני.
היתרון הברור הוא כמובן שיפור בתסמינים ובביקות הדם.
החיסרון גם כן ברור, לא באמת פתרנו את הבעיה, הבלוטה עדיין בתת פעילות אנחנו פשוט לא מרגישים את זה. יתרה מכך, טיפול כזה אפילו מחריף אותה מכיוון שתחליף גורר ניוון. אם עד כה הבלוטה התאמצה במלוא כוחה לייצר הורמונים, גם אם בהצלחה חלקית, עכשיו היא צריכה להתאמץ אפילו פחות כי אנחנו ״עוזרים״ לה. הדבר דומה לעשיית שיעורי הבית במקום ילד שמתקשה בהם. נכון שבשיעורי הבית הקרובים הוא יקבל מאה אבל האם באמת עזרנו לו?
חשוב אגב לציין שגם לקיחת הורמונים טבעיים (כגון ארמור תירואיד שזו תרופה הכוללת הורמונים מהחי, בדרך כלל מחזירים) גורמת לאותה בעיה כיוון שגם הם מנוונים את בלוטת התריס ובניגוד למה שנהוג לחשוב, לא כל מה שטבעי הוא בהכרח גם טוב.
יתר פעילות
עודף פעילות של בלוטת התריס (היפרתירוידיזם, באנגלית: hyperthyroidism) הינו מצב שבו בלוטת התריס מפרישה כמויות גדולות מידי של הורמון התירוקסין.
בבדיקות הדם נגלה בדר״כ רמות נמוכות של tsh (מתחת 0.5 שנחשב לרף התחתון) ורמות גבוהות של t3, t4 דבר שמכניס את כל מערכות הגוף למצב של היפר מטבוליזם שיכול להתבטא במספר צורות:
התסמינים האופיניים ליתר פעילות של בלוטת התריס
1. עייפות
תפקוד יתר של בלוטת התריס מביא לחילוף חומרים מואץ שורף הרבה אנרגיה וגורם בשלב הראשון לתחושה טובה של כוח ואנרגיה אולם זהו מצב שחולף יחסית מהר. בהמשך הגוף מבזבז יותר מידי אנרגיה, האיברים עצמם ובעיקר השרירים ניזוקים והתוצאה היא עייפות. למעשה, במקום שננצל את האנרגיה שלנו לפעילות יום-יומית רגילה, עבודה, קריאה, ספורט וכולי, הגוף שורף אנרגיה על כלום והתוצאה היא עייפות ותשישות.
2. חום והזעה
תוצאה נוספת של חילוף החומרים המואץ היא חום. מי שבעבר אהבה חום או לפחות לא הייתה רגישה לחום מפתחת חוסר סבילות קיצוני לחום, העור נהיה לח וחם וישנה זיעה מרובה. לעיתים יש חוסר סדירות בפעילות הבלוטה מה שיכול לגרום לתגובות משתנות לחום וקור: רגישות לחום ורגישות לקור לסירוגין.
3. ירידה במשקל
פעילות יתר של בלוטת התריס שורפת אנרגיה, סוכרים ושומנים ומביאה לירידה במשקל זאת ללא ירידה בכמויות שאנו אוכלים. התוצאה היא עלייה בתיאבון, המטופלת אוכלת עוד ועוד ועדין מרזה במשקל. בשלבים הראשונים ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בתהליך חיובי שמביא להרזייה אולם זהו תהליך שנוטה להתגבר, להביא לירידה חדה מידי במשקל ולפגוע באיכות החיים.
4. פעילות מעיים מוגברת
הפעילות הפריסטלטית במעיים שבה שרירים דוחפים את האוכל במורד מערכת העיכול גם היא מואצת. האוכל נשאר זמן קצר מידי במעיים, נדחף קדימה כל הזמן, הגוף לא מספיק לעכל את האוכל כנדרש (עוד סיבה לרעב הגדול שבמצבים של יתר פעילות) והצואה יוצאת בתדירות גבוהה (יכול להגיע ל-10 יציאות ביום) ומרקם הצואה בדרך כלל הוא רך ונוזלי, הצואה אינה מעוכלת מספיק.
5. דופק מהיר
טאכירקדיה מוגדרת כדופק מעל 100 פעימות בדקה. יתר פעילות של הבלוטה מגרה את שריר הלב ומגבירה את הדופק או את עוצמת הפעימה. הפרעות בקצב הלב, אריתמיות, פוגעות במערכת כלי הדם ועלולות להתפתח למצבים חמורים יותר בהמשך. הפרעה לבבית נוספת שקשורה ליתר פעילות היא פלפיטציות, דפיקות חזקות של הלב.
6. חרדה ועצבנות
כשהפעילות של בלוטת התריס גבוהה, יש האצה של כל המערכות בגוף, הלב עובד מהר, הגוף נכנס למצב של סטרס שמדמה את אינסטיקט fight or flight של מצבי איום על הגוף. הרבה פעמים מצב זה מוליד חרדה, תחושה שמשהו עומד לקרות, דריכות ומוכנות של הגוף לאיום שלמעשה לא קיים. יכולת הסינון של הגירויים קטנה והמטופלת נהיית עצבנית וחסרת סבלנות.
המחשבות גם הן יכולות להיכנס למצב של יתר פעילות, כל דבר קטן מטריד ומפריע, נושאים שבעבר היו פעוטים הופכים פתאום לבעייתים, מטרידים את המחשבה ופוגעים בשלווה.
7. הפרעות במחזור החודשי ופגיעה בפוריות
תוצאה נוספת של תפקוד יתר של בלוטת התריס היא שהמחזור בדרך כלל קל יותר, מופיע לעיתים נדירות יותר ולפעמים הגוף פשוט מדלג על מחזור כך שהוא מופיע פעם בחודשיים במקום פעם בחודש.
8. רעידות
עודף הפעילות של השרירים גורם גם לרעידות שהן למעשה פעילות יתר לא מבוקרת של השרירים.
9. חוסר שינה
האצה בפעילות הגוף משמע שהגוף פעיל כל הזמן, הוא לא נח לרגע מה שגורם גם להפרעות שינה. מתח וחרדה יחד עם דפיקות לב מואצות והרגשת חום כללית – כולם או חלק מהם – גורמים לקושי רב בשינה. השינה דורשת רגיעה של הגוף ושל הנפש ומצבים של יתר פעילות לא מאפשרים זאת.
הטיפול הקונבציונלי ביתר פעילות
הטיפול התרופתי הכימי מתבסס בדרך כלל על מרקפטיזול או מתימזול. תרופות אלו משבשות את פעילות הבלוטה, מקטינות את כושר הייצור שלה ומנסות אגב כך להביא את רמות ההורמונים בדם לידי איזון.
הבעיות הטיפול זה הן רבות. ראשית, קשה למצוא את המינון הנכון, הרבה פעמים הרופאים נאלצים לעשות ניסוי ותהייה, נותנים מינון נמוך מידי שלא מצליח להקל או גבוה מידי שגורם למצב של חוסר הורמונים (תת פעילות).
לא תמיד מצליח לייצב את רמות ההורמונים בדם וגם אם כן, הבלוטה לא באמת מאוזנת אלא הופכת לתלויה בתרופות הקונבציונליות לצורך פעולה סדירה. הבעיה לא באמת נפתרה.
טיפול בבעיה או טיפול בסימפטום?
בשני המצבים שתיארנו, יתר פעילות ותת פעילות, רמות ההורמונים בדם אינם תקינות בגלל שהבלוטה מפרישה הורמונים ביתר או בחסר. השאלה היא – מה עושים עם זה?
אפשר לטפל בסימפטום. במצב בו חסר הורמונים נוסיף באופן מלאכותי ובמצב של עודף הורמונים ניתן חומר שמקשה על בלוטת התריס לפעול. זהו טיפול סימפטומטי בלבד. הוא יכול להקל על התסמינים אבל לא לפתור את הבעיה.
האפשרות השנייה היא לטפל בשורש הבעיה. מה גורם לבלוטה לפעול באופן לא תקין? איך ניתן להחזיר אותה לתפקוד תקין ללא תלות בתרופות? איך ניתן לפתור את הבעיה מהיסוד? איך ניתן לרפא?
הטיפול ההומאופתי בבלוטת התריס
הטיפול ההומאופתי שם לו למטרה להחזיר את בלוטת התריס לפעילות תקינה. נקודה.
איך אנחנו עושים את זה? אנחנו מתחילים בפגישה ראשונית שבה אנו עוברים על כל התסמינים של המטופלת. פיזיים או נפשיים. אנו עובדים בגישה ההוליסטית (הוליסטי = שלם), דהיינו, כל מערכות הגוף קשורות זו בזו וכך שאם למשל אצל מטופלת שסובלת מתת פעילות נגלה שישנם גם כאבי ראש לדוגמא, אנחנו נחקור את כאבי הראש, את המאפיינים שלהם, ניקח אותם בחשבון לצורך קביעת הטיפול ובדרך כלל גם נראה בהם שיפור.
ברגע שתיעדנו את כל התסמינים של המטופלת, יש בידינו מה שקרוי תמונת המחלה ולפי תמונה זו נבחרת התרופה ההומאופתית.
ייתכן בהחלט שחמש מטופלות שפנו לטיפול עקב אותה בעיה בבלוטת התריס, יקבלו חמישה תכשירים הומאופתיים שונים כי כל אחת מהן סובלת מתסמינים אחרים. אצל אחת הבעיה פרצה לאחר לידה, אצל השנייה היא קשורה לשינויים נפשיים, אצל השלישית המחזור לא סדיר, הרביעית סובלת מכאבים וכולי.
התכשירים הומאופתיים הינם טבעיים לחלוטין, מאושרים על ידי משרד הבריאות, מותאמים באופן אישי לכל מטופלת ומעניקים לה את היכולת להתחיל במלאכת הריפוי ולהחזיר את בלוטת התריס ואת הגוף כולו לאיזון.
המרכז לאיזון בלוטת התריס מפעיל שלוש קליניקות (תל אביב, אשקלון וקיבוץ שער העמקים) ומתמקד במתן טיפול הומאופתי לכל הבעיות הקשורות לבלוטת התריס.