הרגשה לא טובה או סתם בדיקת דם שגרתית מגלה לנו שאנחנו לא בריאים כמו שחשבנו, בלוטת התריס לא מייצרת את כמות ההורמונים הרצויה. ייתכן שכבר התחלנו טיפול תרופתי או שאנחנו מתלבטים אם להתחיל אותו או למצוא פתרונות טבעיים.

חשוב לדעת, הטיפול התרופתי נותן פיתרון נקודתי על ידי העלאה מלאכותית של רמות התירוקסין בדם אבל טומן בחובו גם חמש חסרונות עיקריים:

• תלות – תרופות לטיפול בתת פעילות בלוטת התריס מחייבות שימוש כרוני, ברוב המקרים – לכל החיים.
• ניוון של הבלוטה – הטיפול התרופתי הוא למעשה מתן הורמונים באופן מלאכותי. פעולה זו גורמת לניוון של הבלוטה שאינה חוזרת לייצר הורמונים באופן עצמאי (כי כבר יש אותם בזכות הכדור אז למה להתאמץ?). חישבו על מצב שבו אתם מכינים את שיעורי הבית במקום ילדכם שמתקשה בהם. השיעורים יוכנו כהלכה, על כך אין ספק, אבל האם ילדכם ילמד משהו? האם בעתיד יוכל להכין את שיעורי הבית בכוחות עצמו?
• מינונים הולכים וגדלים – ככל שהטיפול נמשך, הבלוטה מתנוונת יותר ויותר ויש להעלות את המינונים עוד עוד. מדובר במעגל קסמים, ככל שהמינונים עולים, הבלוטה מפסיקה לתפקד אף יותר וחוזר חלילה עד שבסוף הבלוטה עלולה להיהרס לגמרי.
• תופעות לוואי של התרופה – עלון התרופה (אלטרוקסין או יוטירקס) מציין תופעות לוואי שונות. השכיחות שבהן: כאבים, תחושת נפיחות בכל הגוף, חולשה, אי סדירות של הווסת, הפרעות בשינה ועוד.
• טיפול נקודתי ולא טיפול הוליסטי – הטיפול התרופתי פועל נקודתית להעלאה של רמות ההורמונים, אבל האם לא יהיה נכון להסתכל על הבעיה בראייה רחבה יותר? מדוע הבלוטה אינה מתפקדת כראוי? כיצד הבעיה התחילה? האם יש למחלה רקע פיזי או נפשי? מהם בדיוק התסמינים? האם ישנם סימפטומים אחרים שקשורים לבעיה? אלו שאלות שהטיפול התרופתי מתעלם מהם ולכן גם לא יכול לפתור אותן.

אז מה עושים?

הגישה של ״חסר אז נוסיף״ מתעלמת לחלוטין משורש הבעיה. אין בה הסתכלות רחבה על המטופל ואין לה גם יכולת לרפא.

הטיפול ההומאופתי במרכז לאיזון בלוטת התריס מתאפיין בראייה רחבה של המטופל, בחינה של ההיסטוריה הרפואית, רישום מדוייק של התסמינים ובחירת הכנה הומאופתית בהתאם. בגישה הזו אנחנו מצליחים לרדת לשורש הבעיה, לשפר את איכות החיים ולהחזיר את הבלוטה לאיזון.

תשאירו פה פרטים, אני אשמח לעזור לכם.