מחלת השימוטו היא מחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס באמצעות נוגדנים; כלומר, מדובר במחלה של מערכת החיסון שמתבטאת בבלוטת התריס. מסיבות שאינן ידועות המחלה שכיחה יותר אצל נשים.

למה זה קורה?

במצב של בריאות ואיזון, מנגנוני ההגנה של מערכת החיסון פועלים בצורה מסונכרנת ומתואמת כנגד פולשים זרים שמהווים סכנה לתפקוד הבריא של התאים בבלוטת התריס. מערכת החיסון מסוגלת להבחין בין תאים השייכים לבלוטת התריס לבין תאים שאינם שייכים (כגון חיידקים, וירוסים וכדומה), באופן אשר מבטיח שהתגובה החיסונית תופעל אך ורק כנגד החיידקים ולא כנגד תאים בריאים בבלוטת התריס. המנגנון הזה אשר מבחין בין "עצמי" ל"זר", כלומר בין תאי בלוטת התריס שלך לבין פולשים זרים, הינו מנגנון חיוני שתפקידו למנוע גרימת נזק עצמי לבלוטת התריס.

במחלת השימוטו, מנגנון ההגנה פועל בצורה לקויה ולא מאוזנת. מערכת החיסון לא מצליחה להבחין בין תאים בריאים של בלוטת התריס לבין אנטיגנים(חיידקים\וירוסים) וכתוצאה מכך, היא תוקפת תאים בריאים בבלוטת התריס.

ברוב המקרים המחלה מתפתחת דרך שלושה שלבים: שלב ההרס, השלב המאוזן והשלב המתקדם.

בשלב ההרס – ההתקפה על הבלוטה גורמת לדלקת והגדלה של בלוטה (גויטר), הרס הבלוטה גורם ליציאה של הורמוני התירוקסין מהמאגרים בהם הם מאוחסנים ואנו רואים מצב של פעילות יתר של בלוטת התריס (היפר-תירואידיזם). זוהי לא באמת פעילות יתר אלא הצפה של הגוף בהורמונים שאוחסנו בבלוטת התריס.

השלב המאוזן -המחלה ממשיכה להתקדם והבלוטה שנפגעה כבר מייצרת פחות תירוקסין אולם עודפי ההורמונים מהשלב הראשון, שלב ההרס, מפצים על החוסר בייצור ולכן באופן זמני ישנו איזון הורמונלי בגוף.

השלב המתקדם – ההרמונים שנפלטו מהבלוטה בשלב ההרס סיימו כבר את חייהם וכיוון שהבלוטה נפגעה היא אינה יכולה לייצר כמות מספיקה של תירוקסין ולכן נוצר חוסר, היפותירואידיזם (תת-פעילות של בלוטת התריס).

מחלת השימוטו היא הגורם הנפוץ ביותר למצב של תת-פעילות בבלוטת התריס ומחסור הורמונים. ההורמונים שבלוטת התריס מפרישה הם חיוניים מאוד, הם שולטים על קצב חילוף החומרים(מטבוליזם) בכל מערכות הגוף והם חיוניים בין היתר לאיזון מצב הרוח, משקל הגוף ורמות אנרגיה פיזיות ומנטאליות.

מצב שבו ישנן רמות נמוכות של הורמוני בלוטת התריס בדם, עשוי להוביל למגוון רחב של סיבוכים במצב הבריאות הכללי.