בלוטת התריס היא בלוטה אנדוקרינית המפרישה הורמונים לדם. היא נקראת גם בלוטת המגן, יש לה צורת פרפר, גודלה נע בין 1.5 עד 6 ס"מ והיא שוקלת כ 18-60  גרם.

הבלוטה נמצאת בחלק הקדמי של הצוואר בעמדה ממש מתחת הגרוגרת ומורכבת משתי אונות – האונה הימנית והאונה השמאלית. בין האונות מחבר גשר קטן של רקמת בלוטת תריס שנקרא isthmus.

בלוטת התריס מייצרת שני הורמונים ומפרישה אותם לתוך זרם הדם. הורמון אחד בשם תירוקסין שמכיל ארבעה אטומי יוד ולעתים קרובות נקרא T4. השני נקרא triiodothyronine, הוא מכיל שלושה אטומים של יוד ונקרא לעתים קרובות T3. בתאים וברקמות של הגוף מתבצע תהליך המרה של T4 ל- T3. ה-T3 הינו פעיל ביולוגית ומשפיע על הפעילות של התאים והרקמות.

הורמוני הבלוטה משפיעים על המטבוליזם של תאי הגוף, וקובעים את המהירות שבה תאי הגוף עובדים. אם יותר מדי הורמוני בלוטת התריס מופרשים תאי הגוף עובדים מהר יותר מהרגיל, מה שקרוי יתר פעילות של בלוטת התריס.

מצד שני הפרשה מעטה מדי של הורמוני בלוטת התריס (מצב המכונה תת פעילות של בלוטת התריס), גורם לחילוף חומרים איטי.

הפרעות בלוטת תריס הן שכיחות מאוד ונוטות בעיקר להתרחש אצל נשים, אם כי כולם – גברים, בני נוער, ילדים ותינוקות יכולים להיות מושפעים. קיימות שתי בעיות נפוצות של בלוטת התריס:

תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) – לא מספיק תירוקסין מופרש עבור הצרכים של הגוף.

הסימפטומים המרכזיים: עייפות, תחושת קור, עליה במשקל, ירידה בריכוז, דיכאון.

יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם) – יותר מדי תירוקסין מופרש עבור הצרכים של הגוף.

הסימפטומים המרכזיים: יתר פעילות: ירידה במשקל, חוסר סבילות לחום, חרדה, עצבנות, בעיות שינה.

קשריות בבלוטת התריס או נפיחויות – גושים אלה יכולים למנוע מבלוטת התריס לעבוד כראוי, לגרום לאי נוחות ובמקרים קיצוניים לגרום לקושי בבליעה.

סרטן בלוטת התריס – סרטן מאוד נדיר שברוב הגדול של המקרים הוא יחסית קל לטיפול.

הפרעה בבלוטת תריס בעקבות לידת תינוק. תופעה זו ידועה בשם thyroiditis שלאחר הלידה. זה בדרך כלל מצב זמני אך יכול לחזור אחרי כל לידה נוספת.

קיים מנגנון המווסת בזהירות רבה את כמות T4 ו- T3 המופרשים על ידי בלוטת התריס כך שהגוף כולו יהיה מאוזן. המנגנון הוא מאוד דומה לזה אשר מסדיר את פעולת המזגן המרכזי. בבית יש תרמוסטט, למשל, בסלון, אשר מוגדר בטמפרטורה מסוימת ואשר מפעיל את המזגן. במקרה של בלוטת התריס התרמוסטט הוא בלוטה קטנה, בשם בלוטת יותרת המוח שנמצאת מתחת המוח ונקראת גם היפופיזה. בלוטת יותרת המוח חשה את רמת הורמוני בלוטת התריס בזרם הדם שלך, בדיוק כמו שהתרמוסטט בסלון שלך חש את הטמפרטורה. בנסיבות רגילות, אם רמת ההורמונים יורדת מתחת לנורמה, בלוטת יותרת המוח מגיבה על ידי הפרשת הורמון מגרה בלוטת התריס, המכונה גם TSH, הורמון זה מפעיל את בלוטת התריס לייצר יותר T4 ו- T3.

לעומת זאת, כאשר רמות הורמונים בדם עולים מעל הנורמלי בלוטת יותרת המוח מפסיקה להפריש TSH וכך בלוטת התריס מפסיקה לייצר T4 ו- T3 מצטמצמת.

ישנם גורמים רבים של הפרעות בתפקוד בלוטת תריס. ברוב המקרים הגורם הוא מחלה אוטואימונית – תהליך של הרס העצמי שבו המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את תאי בלוטת התריס כאילו היו תאים זרים. בתגובה בלוטת התריס הופכת לתת פעילה (היפותירואידיזם) או יתר פעילה (היפרתירואידיזם). חשוב לציין שבעזרת טיפול הומאופתי ניתן לטפל גם במחלה האוטואימונית.

הרופא שלך יוכל לקבל מושג טוב לגבי הפעילות של בלוטת התריס על ידי האזנה לסימפטומים שלך, בירור של פרטים נוספים ועל ידי בחינת הצוואר. ניתן גם לקחת בדיקת דם לצורך בדיקה של רמות ההורמונים המעורבים. בדרך זו אפשר לברר אם יותר מדי או מעט מדי T4 ו / או T3 מופרש, וכן ניתן למדוד את הפעילות של בלוטת יותרת המוח על ידי מדידת TSH. בדיקת דם אחת מספיקה בדרך כלל לאשר את האבחנה אבל לפעמים נדרשות בדיקות נוספות.

הנושא די שנוי במחלוקת. על מנת לקבל מושג כללי, אלו הערכים שבדרך כלל מוגדרים נורמלים:

TSH     0.40-5.0

T4        4.60 – 12

T3        80-180

טיפול הומאופתי מאבחן ומרפא את שורש הבעיה. ובכך הוא מחזיר את בלוטת התריס לאיזון ותפקוד עצמאי שאינו תלוי בתרופות כימיות כגון אלטרוקסין ויוטירקס.