מהי ביופסיה?

ביופסיה היא דגימת רקמה על ידי הוצאתה מהגוף ולאחר מכן בדיקתה באמצעות מיקרוסקופ או בשיטות אחרות, בעיקר כימיות. קיימות מספר שיטות להוצאת הרקמה מהגוף:

ביופסיית חתך – בשימוש כאשר הרקמה היא חיצונית כמו רקמת עור או רקמת מעי וניתן לגשת אליה באופן ישיר

ביופסיית כריתה – בשימוש כאשר נפלה כבר ההחלטה לכרות את האיבר או הגוש וכעת רוצים לבדוק האם הוא היה סרטני

ביופסיית שאיבת מחט – שקרויה גם  (FNA) Fine needle aspiration. שאיבה של חלק מהרקמה באמצעות מחט שמבצעת ניקור בלוטת התריס. זוהי הביופסיה שנמצאת בשימוש נפוץ מאוד במקרים של בעיה בבלוט התריס, זוהי טכניקה בטוחה יחסית, אינה כואבת, ומהווה כלי מאוד מדוייק לצורך הבדלה בין קשרים שפירים לקשרים סרטניים.

למה ביופסיה?

הסימן הראשון לגידול בבלוטת התריס הוא גוש או קשרית קטנה בבלוטה, בדרך כלל ללא כאבים. רוב הקשריות אינן סרטניות. כשיש חשש מפני גידול בבלוטת התריס יש לברר האם ישנו גידול ואם כן – מה איזה סוג, שפיר או ממאיר וזאת נעשה גם באמצעות ביופסיה.

חשוב לציין שניתן לבדוק את בלוטת התריס גם באמצעות אולטרסאונד צוואר שכולל בנוסף לבלוטת התריס את בלוטות הלינפה שבצידי הצוואר מה שיכול לתת אינדיקציה לגבי התפשטות הגידול.

מה התוצאות האפשריות?

במקרה הטוב, מה שגם קורה ברוב המקרים, הרקמה אינה ממאירה.

במקרה הפחות טוב הרקמה מתגלית כממאירה מה שמחייב טיפול מיידי של ניתוח לכריתת אונה אחת או לכריתה מלאה של הבלוטה.

ישנם גם מקרים גבוליים, ממאירות בדרגה נמוכה או חשד לממאירות ואז בחלק מהמקרים ייערכו בדיקות נוספות במטרתם לקבוע את מידת הסכנה הנשקפת מהגידול. בין השאר ניתן לבדוק את רמת הקלציטונין אשר בדרך כלל עולה לרמות גבוהות במקרה של גידול של בלוטת המגן מסוג מדולרי .medullary בנוסף, קיימות בדיקות אחרות על מנת להעריך את היקף הגידול והתפשטותו לבלוטות אחרות בצוואר או לאיברים אחרים, למשל טומוגרפיה ממוחשבת (CT), תהודה מגנטית (MRI) ומיפוי  PET.

לצערנו, גם לאחר ביצוע כל הבדיקות לא תמיד ניתן לקבוע האם הגידול ממאיר וההחלטה האם לבצע ניתוח אינה פשוטה. ברוב המקרים הביופסיה שנלקחת במהלך הניתוח נותנת תוצאת שליליות אבל הרבה פעמים זו חוכמה בדיעבד כי לפעמים מחליטים לכרות רק אונה אחת של בלוטת התריס ולהשאיר את השנייה. את הראשונה שולחים לביופסיה וכן בוחנים ויזואלית במהלך הניתוח האם יש גידולים נראים לעין במקומות אחרים. התשובה מביופסיית הכריתה יכולה לתת אינדיקציה טובה האם יש גידול ממאיר. גם גיל החולה, רמת הבריאות הכללית מהווים שיקולי האם לנתח או לא.

טיפול הומאופתי

במצבים של חשד לגידול ממאיר בבלוטת התריס הטיפול ההומאופתי ניתן במשולב עם הבדיקות הרגילות. ראשית יש להעריך את המצב ואת חומרתו. במצבים חמורים שמחייבים ניתוח מיידי ניתן להיעזר בטיפול ההומאופתי כטיפול משלים שתורם לתהליך ההחלמה מהניתוח. במצבים פחות דחופים ובהתאם לשיקול הדעת הרפואי, ניתן לחכות עם ההליך הכירוגי ולהתחיל טיפול הומאופתי מה שיכול בהרבה מקרים לחסוך את הצורך בניתוח.

 כתב ויתור- התכנים המופיעים באתר נועדו לצורך מתן אינפורמציה בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם רופא או הומאופת קלאסי באופן אישי.